פסק-דין בתיק תא"מ 26796-03-11

התובע השכיר את דירתו לנתבעת. הדירה היתה מושכרת לנתבעת במשך 12 שנים. תחילה עמדו דמי השכירות על סך של 1,700 ש"ח לחודש ובשנת השכירות האחרונה 2,700 ש"ח לחודש. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו דמי שכירות של חודשיים (חודשים  אפריל, ואוקטובר 2010) ולפיכך הגיש לביצוע 2 שיקים על סך 2,700 ש"ח כ"א שניתנו עבור דמי השכירות. כמו"כ הגיש התובע תביעה קטנה, שאוחדה בהסכמת הצדדים עם תביעה זו, בה תבע בסך של 26,007 ש"ח בגין ההרס שהשאירה הנתבעת בדירה, ארונות שגנבה ועגמת נפש.

הנתבעת טוענת לגבי השיקים כי שילמה את דמי השכירות לחודש אפריל. לטענתה בחודש זה היא ביצעה שיפוץ שהיה נחוץ לדירה, בהסכמת התובע. עלות השיפוץ היתה 800 ש"ח ואת ההשלמה ל- 2,700 ש"ח  (1,900 ש"ח נוספים) היא שילמה בשיק לפקודת אשת התובע. מדובר בשיק שניתן בחודש מאי 2010 ונפרע על ידי התובע או אשתו. התובע היה אמור להחזיר את השיק אך לא עשה כן. לגבי השיק שמועדו אוקטובר 2010  טוענת הנתבעת, כי לבקשת התובע היא פינתה את המושכר ביום  30.9.10 על אף שההסכם המקורי  כלל את חודש אוקטובר 2010. לפיכך, התובע היה אמור להחזיר לה שיק זה.

לגבי הסכום שנתבע בתביעה הקטנה טוענת הנתבעת כי היא היתה אמורה רק לצבוע את הדירה ואולם לא יכלה לעשות זאת כיוון שהתובע לא נתן לה לעשות זאת. הוא פרץ את הדלת למרות שמפתח הושאר לו אצל השכנים, בתיאום עם אשתו. יתר ההוצאות הנטענות הינם השבתה של הדירה והיא לא אמורה לשאת בהוצאות אלה. הנתבעת הכחישה כי גנבה ארונות או כי גרמה הרס לדירה.  לטענתה, דלת אחת, שהינה דלת הזזה, הורדה על ידה בהסכמת התובע עוד בתחילת השכירות והיא נמצאת במקלט של הבית- בהסכמה. הנתבעת חולקת גם על הסכום שתובע התובע בגין ימי עבודה בסך 5,000 ש"ח שכן התובע ביצע בעצמו את השיפוץ הנטען והוא פנסיונר וממילא לא מרוויח סכום כלשהו.

הנתבעת חולקת גם על סכום ההצמדה שתבע התובע בסך של כ- 6,000 ש"ח. לדבריה סכום מוגזם זה מלמד על כל תביעת התובע שהינה מופרכת ונעדרת אחיזה במציאות.

הצדדים (ועדים נוספים בלתי רלבנטיים) נחקרו בפני ולאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנות כדלקמן:

א. את טענת הנתבעת לגבי השיק  בסך 2,700 ש"ח של חודש אפריל יש לקבל. התובעת הראתה שהיא שילמה שיק אחר בסך 1,900 ש"ח בחודש זה. התובע לא נתן הסבר כלשהו מדוע שילמה התובעת סכום נוסף זה בחודש מאי 2010 לפיכך הסברה של הנתבעת, שהוא נתמך גם בקבלה על השיפוץ, יש בו כדי  לאמת את דבריה לגבי שיק זה.

ב. טענת הנתבעת לגבי השיק השני של חודש אוקטובר 2010 לא הוכחה. לא הוכח שהנתבעת עזבה את הדירה בסוף חודש ספטמבר 2010 ומכל מקום לא הוכח שעזיבה כזו אם היתה, היתה בהסכמה. עובדה גם שהנתבעת לא מסרה את המפתחות לתובע אלא השאירה אצל השכנים, לטענתה, וגם זה מלמד שלא היתה הסכמה בענין קיצור השכירות. על הנתבעת לשלם שיק זה.

ג. לגבי הסכומים הנתבעים בתביעה הקטנה:

1. הסכום הנתבע בגין רכישת מוצרים לשיפוץ הבית כולל בתוכו מוצרים שבוודאי אינם שייכים לשיפוץ הבית (למשל ספל מאג). לא ברור גם שכל המוצרים האחרים שימשו רק לשיפוץ הבית. יש איפוא להפחית את הסכום הנתבע בגין סעיף זה ולהעמידו על סך של 500 ש"ח בלבד. אני מקבל בענין זה את טענת התובע, שהינה אך הגיונית, שלאחר 12 שנים היה צורך בשיפוץ מסויים של הבית.

2. לא הוכחה פריצת המנעול הנטענת ושהיא בוצעה בדירה  נשוא המחלוקת. הקבלה שצירף התובע לא מלמדת שמדובר בפריצה לדירה נשוא המחלוקת. הכתובת הרשומה על הקבלה היא כתובת ביתו של התובע ולא כתובת הנכס שבמחלוקת לפיכך סכום זה לא הוכח. לא נסתרה גם טענת הנתבעת לפיה הושאר מפתח אצל השכנים ולפיכך לא ברור כלל שהיה צורך לפרוץ את הדירה.

3. הסכום שתבע התובע בגין החלפת חלונות אלומיניום ונגרות בסך 6,090 ש"ח. סכום זה לא הוצא על ידי התובע . מדובר רק בהצעת מחיר ולא בשיפוץ שבוצע בפועל מה עוד שלא הוכח הצורך בהחלפת חלונות האלומיניום מאידך, דלת אחת התובעת הסכימה שהיא הורידה וברור שהיה צורך בהחזרתה לפיכך אני קובע פיצוי בסך 500 ש"ח.

4. הסכום שנתבע בגין ימי עבודה בסך 5,000 ש"ח. כאמור,  עצם הצורך בביצוע תיקונים מסוימים לאחר 12 שנות שכירות נראה אך הגיוני. העובדה שהשיפוץ נעשה על ידי התובע עצמו אינה מונעת קבלת סכום עבור ימי עבודה גם כאשר מדובר בתובע שהוא פנסיונר. זמנו לא אמור להיות מושקע בשיפוץ הבית והבאתו למצב סביר. מאידך, ברור שהסכום שננקב בסעיף זה, כאשר מדובר בעבודות שבוצעו על ידי התובע בעצמו, מוגזם ונעדר אחיזה במציאות יש איפוא לקבוע פיצוי בגין ימי עבודה בסך 1,000 ש"ח בלבד.

5. הסכום הנתבע בגין גניבת ארונות בסך 2,200 ש"ח לא ברור על אילו ארונות מדובר. התובע עצמו תובע סכום בגין שיפוץ ארונות. מכל מקום סכום זה לא הוכח ואין מקום לפיצוי בגינו.

6. הסכום שתבע הנתבע בגין הפרשי הצמדה לסכום של כ- 15,000 ש"ח מסוף אוקטובר 2010 ועד יום הגשת התביעה 14.8.11 בסך של כ- 6,000 ש"ח, יכול ללמד על תביעת התובע כולה. ברור שסכום ההצמדה מוגזם ועולה עשרות מונים על הסכום הנכון. כאמור תביעת סכום כזה מלמדת על התביעה כולה שהיא מוגזמת והוצגה על הצד הגבוה ככל הנראה על מנת לזכות בסכומים נמוכים בהרבה. הדברים נכונים גם לגבי תביעה בסך 5,000 ש"ח בגין טלפונים ועגמת נפש אני קובע איפוא בשל 2 סעיפים אלה סך גלובלי של 1,000 ש"ח.

התוצאה היא איפוא כדלקמן:

בתיק הוצל"פ שנפתח לגביית השיקים תיק   03-37286-10-8  יהיה התובע רשאי להמשיך בגביית השיק בסך 2,700 ש"ח מחודש אוקטובר 2010 בלבד וזאת אם הנתבעת לא תשלם סכומו של שיק זה כולל  הוצאות ושכ"ט בגינו תוך 30 יום.

באשר לתביעה הקטנה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ש"ח נוספים. היה והנתבעת לא תשלם סכום זה תוך 30 יום יהיה התובע רשאי לפתוח בהליכי גביה לגביית סכום זה.

בשל התוצאה לפיה מחד חויבה הנתבעת לשלם לתובע סכומי כסף כמפורט לעיל ומאידך סכומים אלה נמוכים משמעותית מהסכומים שנתבעו אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.